הקשר בין ההפטרה לפרשה

בהפטרה מסופר על מחיית עמלק כעונש על שיצא למלחמה נגד ישראל, וזה מעין המפטיר פרשת זכור שמסופר על עמלק שיצא לקראת ישראל למלחמה, ועל מחייתו.

תוכן ההפטרה

שמואל אומר לשאול שילך בשליחות ה' וישמיד את עמלק גם ציוהו שלא יקחו מאומה, אלא ישמידו ויחרימו את הכל.

שאול אסף חיילים ויצא למלחמה נגד עמלק. הכה אותם והשמידם, אך שאול והעם חסו על אגג מלך עמלק שלא הרגוהו אלא לקחוהו בשביה. גם חמלו על הצאן והבקר ועל הדברים הטובים שלא החרימו אותם, והשחיתו רק הדברים הבזוים והנשחתים.

ה' הודיע לשמואל שניחם על שהמליך את שאול כי לא קיים את דבר ה', שמואל כעס על עצמו, וי"א על שאול אך התפלל עליו כל הלילה, בבקר נפגש שמואל עם שאול שברך אותו ובישר לו שקיים את דבר ה',

שמואל הוכיחו על שעטו על השלל ולא החרימו הכל, שאול ענהו שהעם חמל על הצאן כדי לזובחם לה', אך שמואל אמר לו שנכשל בדבר זה, כי לשמוע בקול ה' זה טוב מזבחים ועולות. לכן לא יועילו הפצרותיו כי ה' מאס בו כמלך.

שאול מבקש משמואל שילך עמו וישתחווה לה', שמואל מסרב וכשעמד ללכת אחז שאול בכנף מעילו כדי לעכבו, ואז נקרע המעיל. ושמואל אמר לו שזה סימן מה' שקרע ממנו את המלוכה, ונתנה לרעו הטוב ממנו, גם אין לו לצפות לביטול הגזרה כי אין מה לעשות.

עם כל זאת שאול מבקש משמואל שיכבד אותו נגד זקני עמו וישתחוה לה'. שמואל נעתר לו בזה ולאחר כך הרג שמואל את אגג מלך עמלק.

שמואל א' פרק ט"ו, פסוק ב' - ל"ד.

ב וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל_שָׁא֔וּל אֹתִ֨י שָׁלַ֤ח יְהֹוָה֙ לִמְשָׁחֲךָ֣ למשוח אותך לְמֶ֔לֶךְ [א] עַל_עַמּ֖וֹ עַל_יִשְׂרָאֵ֑ל ואתה רואה שדבר זה נתקיים ודבר ה' בפי אמת, ולכן וְעַתָּ֣ה שְׁמַ֔ע לְק֖וֹל דִּבְרֵ֥י יְהֹוָֽה ולא תפקפק בדבריו להחרים ולהאביד מן העולם כל הנמצא לעמלק (מ"ד): ב כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת פָּקַ֕דְתִּי [ב] זכרתי (מ"צ) אֵ֛ת אֲשֶׁר_עָשָֹ֥ה עֲמָלֵ֖ק לְיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר_שָֹ֥ם לוֹ֙ מארבים וחיילות (רד"ק) בַּדֶּ֔רֶךְ [רמז לו על אליפז ששיגר אותו עשיו להרוג את יעקב אבינו בדרכו לחרן] בַּעֲלֹת֖וֹ מִמִּצְרָֽיִם: ג עַתָּה֩ לֵ֨ךְ וְהִכִּֽיתָ֜ה [ג] אֶת_עֲמָלֵ֗ק וְהַֽחֲרַמְתֶּם֙ תכלה ותשמיד ותכרות (מ"צ) וי"מ מלשון חרם וקללה (עיין רד"ק) אֶת_כָּל_אֲשֶׁר_ל֔וֹ וְלֹ֥א תַחְמֹ֖ל ותרחם עָלָ֑יו וְהֵמַתָּ֞ה ותמית מֵאִ֣ישׁ עַד_אִשָּׁ֗ה מֵֽעֹלֵל֙ נער רך בשנים (מ"צ) שגדול מהיונק וְעַד_יוֹנֵ֔ק תינוק שיונק חלב, ואף את הבעלי חיים שלהם תשמיד מִשּׁ֣וֹר וְעַד_שֶֹ֔ה מִגָּמָ֖ל וְעַד_חֲמֽוֹר מכיון שהיו בעלי כשפים ומשנים את עצמם ודומים לבהמה (רש"י) ועוד שהרי כתוב תמחה את זכר עמלק: ד וַיְשַׁמַּ֤ע הכריז (רש"י) ואסף (מ"צ) שָׁאוּל֙ אֶת_הָעָ֔ם וַֽיִּפְקְדֵם֙ מָנָה אותם בַּטְּלָאִ֔ים [ד] י"מ שם מקום (מ"צ), ורבותינו אמרו שמנה אותם ממש בטלאים כי אסור למנות את עם ישראל (רש"י) מָאתַ֥יִם אֶ֖לֶף רַגְלִ֑י הולכי רגל לא רוכבים (מ"צ) וַעֲשֶֹ֥רֶת אֲלָפִ֖ים אֶת_אִ֥ישׁ יְהוּדָֽה: ה וַיָּבֹ֥א שָׁא֖וּל עַד_עִ֣יר עֲמָלֵ֑ק וַיָּ֖רֶב עם עמלק בַּנָּֽחַל [ה] נלחם איתם בנקל כי לפי הטבע העומד בהר הוא המנצח ושאול עמד בבקעה ובכל זאת ניצח במלחמה (שער בת רבים): ו וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֣וּל אֶֽל_הַקֵּינִ֡י בני יתרו (רש"י) לְכוּ֩ סֻּ֨רוּ הפרדו (מ"ד) רְד֜וּ מִתּ֣וֹךְ עֲמָלֵקִ֗י כי היו יושבים במדבר יהודה בנגב ערד וערד הוא עמלק (רש"י) פֶּן_אֹֽסִפְךָ֙ אשמידך עִמּ֔וֹ [ו] בעת אחרימם וְאַתָּ֞ה עָשִֹ֤יתָה חֶ֙סֶד֙ עִם_כָּל_בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל על יתרו יֵאָמֵר שיעץ להעמיד שופטים (מ"ד) בַּעֲלוֹתָ֖ם מִמִּצְרָ֑יִם וַיָּ֥סַר קֵינִ֖י מִתּ֥וֹךְ עֲמָלֵֽק: ז וַיַּ֥ךְ והכה והמית שָׁא֖וּל אֶת_עֲמָלֵ֑ק מֵֽחֲוִילָה֙ בּוֹאֲךָ֣ שׁ֔וּר ממקום שנקרא חוילה עד מקום שנקרא שור אֲשֶׁ֖ר עַל_פְּנֵ֥י מִצְרָֽיִם: ח וַיִּתְפֹּ֛שׂ שאול אֶת_אֲגַ֥ג מֶֽלֶךְ_עֲמָלֵ֖ק חָ֑י כי ריחם עליו וכדלקמן, [וי"א שהפך עצמו בכישוף לצאן וכך ניצול ובאותו יום הביא את זרע עמלק] וְאֶת_כָּל_הָעָ֖ם הֶחֱרִ֥ים הרג (ת"י) לְפִי_חָֽרֶב: ט וַיַּחְמֹל֩ חמלו וחסו שָׁא֨וּל וְהָעָ֜ם עַל_אֲגָ֗ג וְעַל_מֵיטַ֣ב השלל (ע"פ מ"צ) הַצֹּאן֩ וְהַבָּקָ֨ר וְהַמִּשְׁנִ֤ים [מלשון שנים] הבקר שכפולים בבשר ושמנים וְעַל_הַכָּרִים֙ הכבשים השמנים וְעַל_כָּל_הַטּ֔וֹב [ז] וְלֹ֥א אָב֖וּ ולא רצו הַחֲרִימָ֑ם להרגם וְכָל_הַמְּלָאכָ֛ה המקנה נְמִבְזָ֥ה הבזויות וְנָמֵ֖ס והנשחתות (מ"צ) אֹתָ֥הּ הֶחֱרִֽימוּ המיתו: י וַֽיְהִי֙ דְּבַר_יְהֹוָ֔ה אֶל_שְׁמוּאֵ֖ל לֵאמֹֽר: יא נִחַ֗מְתִּי מחשבה עלתה על ליבי על מלכות שאול (רש"י) וחזרתי בי (ת"י) כִּֽי_הִמְלַ֤כְתִּי אֶת_שָׁאוּל֙ לְמֶ֔לֶךְ כִּֽי_שָׁב֙ סר מֵאַֽחֲרַ֔י וְאֶת_דְּבָרַ֖י לֹ֣א הֵקִ֑ים וַיִּ֙חַר֙ לִשְׁמוּאֵ֔ל כעס על עצמו (מ"ד) וכאב לו וַיִּזְעַ֥ק צעק ויתפלל (ת"י) על שאול (מ"ד) אֶל_יְהֹוָ֖ה [ח] כָּל_הַלָּֽיְלָה: יב וַיַּשְׁכֵּ֧ם שְׁמוּאֵ֛ל ללכת לִקְרַ֥את שָׁא֖וּל בַּבֹּ֑קֶר וַיֻּגַּ֨ד לִשְׁמוּאֵ֜ל לֵאמֹ֗ר בָּֽא_שָׁא֤וּל הַכַּרְמֶ֙לָה֙ וְהִנֵּ֨ה מַצִּ֥יב מכין מעמיד לוֹ֙ יָ֔ד [ט] מקום לחנות לחלק הביזה (ת"י), וי"א בנה שם מזבח והוא המזבח שנאמר באליהו (רש"י) וַיִּסֹּב֙ ומשם הסתובב שאול וַֽיַּעֲבֹ֔ר וַיֵּ֖רֶד הַגִּלְגָּֽל כל זה הוגד לשמואל (מ"ד) ששאול כבר ירד לגלגל: יג וַיָּבֹ֥א שְׁמוּאֵ֖ל אֶל_שָׁא֑וּל שהיה בגלגל וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ שָׁא֗וּל בָּר֤וּךְ אַתָּה֙ לַֽיהֹוָ֔ה יברך אותך ה', וב"ה זכיתי הֲקִימֹ֖תִי קיימתי אֶת_דְּבַ֥ר יְהֹוָֽה אשר ציויתני, וזכות זאת באה על ידך (מ"ד): יד וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל אם קיימת את דבר ה' א"כ וּמֶ֛ה [רמז לקול של כבש שעושה מֶההה...] קֽוֹל_הַצֹּ֥אן הַזֶּ֖ה בְּאָזְנָ֑י וְק֣וֹל הַבָּקָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י שֹׁמֵֽעַ האם אמת הדבר שזה בא מעמלק (ע"פ מ"ד): טו וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל הן אמת הדבר מֵעֲמָלֵקִ֣י הֱבִיא֗וּם אֲשֶׁ֨ר חָמַ֤ל הָעָם֙ עַל_מֵיטַ֤ב הַצֹּאן֙ וְהַבָּקָ֔ר לְמַ֥עַן זְבֹ֖חַ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ ולא בשביל עצמן וְאֶת_הַיּוֹתֵ֖ר שלא ראויים לזבוח (מ"ד) הֶחֱרַֽמְנוּ: טז וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל_שָׁא֔וּל ֤הֶרֶף עזוב (מ"ד) והמתן (ת"י, רש"י) וְאַגִּ֣ידָה לְּךָ֔ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛ה אֵלַ֖י הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֥אמֶרו (וַיֹּ֥אמֶר קרי) ל֖וֹ שאול דַּבֵּֽר: יז וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל הֲל֗וֹא אפילו אִם_קָטֹ֤ן אַתָּה֙ נחשב בְּעֵינֶ֔יךָ ואין אתה מעריך את עצמך, מכל מקום הלא רֹ֛אשׁ ומלך על כל שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אָ֑תָּה [י] ועוד וַיִּמְשָׁחֲךָ֧ יְהֹוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל_יִשְׂרָאֵֽל ואתה הקובע וידך חזקה עליהם, ומדוע לא מיחית בידם שלא יקחו מהשלל (מ"ד): יח והרי וַיִּשְׁלָחֲךָ֥ יְהֹוָ֖ה בְּדָ֑רֶךְ הטובה הזאת וַיֹּ֗אמֶר וציווך (מ"ד) לֵ֣ךְ וְהַחֲרַמְתָּ֞ה אֶת_הַֽחַטָּאִים֙ אֶת_עֲמָלֵ֔ק וְנִלְחַמְתָּ֣ ב֔וֹ עַ֥ד כַּלּוֹתָ֖ם אֹתָֽם: יט וְלָ֥מָּה לֹא_שָׁמַ֖עְתָּ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֑ה להחרימם מכל וכל, היתכן כדבר הזה שבעבור דברי העם לא שמעת בקול ה' וַתַּ֙עַט֙ מהרת ורצת אֶל_הַשָּׁלָ֔ל [דמדלא מיחה נחשב כאילו הוא בעצמו מיהר לשלל (מ"ד)] וַתַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה: כ וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל_שְׁמוּאֵ֗ל עמד על דעתו ואמר לא כאשר אתה אומר, אלא אֲשֶׁ֤ר אני כן שָׁמַ֙עְתִּי֙ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֔ה וָאֵלֵ֕ךְ בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר_שְׁלָחַ֣נִי יְהֹוָ֑ה וָאָבִ֗יא אֶת_אֲגַג֙ מֶ֣לֶךְ עֲמָלֵ֔ק עם זה שלא הרגתיו מ"מ לא שלחתיו לנפשו ובידי להורגו בכל עת (מ"ד) והעיקר וְאֶת_עֲמָלֵ֖ק הֶחֱרַֽמְתִּי: כא ואני לא לקחתי מאומה מן השלל, אלא וַיִּקַּ֨ח הָעָ֧ם מֵהַשָּׁלָ֛ל צֹ֥אן וּבָקָ֖ר רֵאשִׁ֣ית [ממיטב (רש"י ומ"צ)] הַחֵ֑רֶם וכוונתם לטובה, עבור לִזְבֹּ֛חַ לַֽיהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בַּגִּלְגָּֽל (מ"ד): כב וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל הַחֵ֤פֶץ לַֽיהֹוָה֙ וכי חפץ הקב"ה בְּעֹל֣וֹת וּזְבָחִ֔ים כִּשְׁמֹ֖עַ כלהקשיב בְּק֣וֹל יְהֹוָ֑ה לא כן הדבר הִנֵּ֤ה שְׁמֹ֙עַ֙ למצוות ה' הוא טוב מִזֶּ֣בַח ט֔וֹב לְהַקְשִׁ֖יב לדבר ה', טוב לפניו מֵחֵ֥לֶב של אֵילִֽים על מזבח ה' (מ"ד): כג כִּ֤י חַטַּאת_קֶ֙סֶם֙ חטאת הממרא את פי ה' שוֶה כחטאת קסם מֶ֔רִי דהיינו כעמים שהולכים אחר מעוננים וקוסמים שהוא עוון גדול וְאָ֥וֶן וּתְרָפִ֖ים הַפְצַ֑ר כשם שהתרפים הם תוהו ושקר כן במה שאתה מפציר להחזיק בדעתך זה תוהו ושקר (מ"ד) כי היה לך לשלוט על העם ולא לירא מהם, ועכשיו יַ֗עַן מָאַ֙סְתָּ֙ אֶת_דְּבַ֣ר יְהֹוָ֔ה ולא שמעת בקולו וַיִּמְאָסְךָ֖ מִמֶּֽלֶךְ ותוסר מלכותך בעוונך (מלבי"ם): כד וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֤וּל אֶל_שְׁמוּאֵל֙ חָטָ֔אתִי כִּֽי_עָבַ֥רְתִּי אֶת_פִּֽי_ יְהֹוָ֖ה וזה גרם לי גם לסתור וְאֶת_דְּבָרֶ֑יךָ במה שאמרתי ששמעתי בקול ה' והרבתי דברים לסתור את דבריך (מ"ד) כִּ֤י יָרֵ֙אתִי֙ אֶת_הָעָ֔ם מן דואג האדומי (רש"י) וָאֶשְׁמַ֖ע בְּקוֹלָֽם: כה וְעַתָּ֕ה שָֹ֥א נָ֖א סלח נא אֶת_חַטָּאתִ֑י שחטאתי לך (מ"ד) ועל שעברתי את פי ה' וְשׁ֣וּב עִמִּ֔י וְאֶֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה לַֽיהֹוָֽה: כו וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל_שָׁא֔וּל לֹ֥א אָשׁ֖וּב עִמָּ֑ךְ כי אם ה' מאס בך, איך אשוב עמך (מ"ד) כִּ֤י מָאַ֙סְתָּה֙ ולא שמעת אֶת_דְּבַ֣ר יְהֹוָ֔ה וַיִּמְאָסְךָ֣ יְהֹוָ֔ה מִהְי֥וֹת מֶ֖לֶךְ עַל_יִשְׂרָאֵֽל: כז וַיִּסֹּ֥ב שְׁמוּאֵ֖ל לָלֶ֑כֶת מעם שאול וַיַּחֲזֵ֥ק שאול בִּכְנַף_ בקצה שיפולי מְעִיל֖וֹ של שמואל [יא] כדי שלא ילך וַיִּקָּרַֽע כנף המעיל (מ"ד): כח וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ שְׁמוּאֵ֔ל הקריעה היא סימן שכבר קָרַ֨ע יְהֹוָ֜ה אֶֽת_מַמְלְכ֧וּת יִשְׂרָאֵ֛ל מֵעָלֶ֖יךָ הַיּ֑וֹם [יב] וּנְתָנָ֕הּ לְרֵעֲךָ֖ הַטּ֥וֹב מִמֶּֽךָּ [יג] והוא דוד המלך (מ"ד): כט וְגַם֙ נֵ֣צַח יִשְׂרָאֵ֔ל ה' שהוא חוזקם ותוקפם ונצחונם של ישראל (רבינו ישעיה) לֹ֥א יְשַׁקֵּ֖ר בהבטחתו וְלֹ֣א יִנָּחֵ֑ם יתחרט לאחר מכן (מ"ד) כִּ֣י לֹ֥א אָדָ֛ם ה֖וּא לְהִנָּחֵֽם: ל וַיֹּ֣אמֶר אפילו שחטאתי חָטָ֔אתִי בכל זאת (מ"ד) עַתָּ֗ה כַּבְּדֵ֥נִי נָ֛א נֶ֥גֶד זִקְנֵֽי_עַמִּ֖י וְנֶ֣גֶד יִשְׂרָאֵ֑ל וְשׁ֣וּב עִמִּ֔י וְהִֽשְׁתַּחֲוֵ֖יתִי לַֽיהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ: לא וַיָּ֥שָׁב שְׁמוּאֵ֖ל כיבד אותו אַחֲרֵ֣י שָׁא֑וּל וַיִּשְׁתַּ֥חוּ שָׁא֖וּל לַֽיהֹוָֽה: לב וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל הַגִּ֤ישׁוּ אֵלַי֙ אֶת_אֲגַג֙ מֶ֣לֶךְ עֲמָלֵ֔ק וַיֵּ֣לֶךְ אֵלָ֔יו אֲגַ֖ג מַעֲדַנֹּ֑ת קשור בשלשלאות (רבינו ישעיה, מ"ד) וַיֹּ֣אמֶר אֲגָ֔ג אָכֵ֖ן באמת סָ֥ר אלי וקרב מַר_מרירות הַמָּֽוֶת [יד] (רש"י) כי ידע שמביאים אותו להורגו: לג וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֨ר שִׁכְּלָ֤ה נָשִׁים֙ חַרְבֶּ֔ךָ כמו שהנשים היו שכולות מבעליהן ומילדיהן שנהרגו בחרבך כֵּן_תִּשְׁכַּ֥ל מִנָּשִׁ֖ים אִמֶּ֑ךָ [טו] כן אמך תהיה שכולה ממך וַיְשַׁסֵּ֨ף חתך אותו לארבע חלקים (רש"י) שְׁמוּאֵ֧ל אֶת_אֲגָ֛ג לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה בַּגִּלְגָּֽל: לד וַיֵּ֥לֶךְ שְׁמוּאֵ֖ל הָרָמָ֑תָה וְשָׁא֛וּל עָלָ֥ה אֶל_בֵּית֖וֹ גִּבְעַ֥ת שָׁאֽוּל: